מה אומניות קאם רוצות שצופים חדשים יבינו לפני שהם נכנסים לחדר

תדבר עם מספיק אומניות קאם ותתחיל לשמוע את אותן תלונות. לא על הכסף, לא על העבודה עצמה — על סוגים מסוימים של התנהגות צופה שמורידה מופע מהפסים בשלושים השניות הראשונות. רוב הצופים האלה לא יודעים שהם עושים משהו לא בסדר. הם מפעילים מודל מחשבה של אתר טיוב בסביבה של שידור חי, והתוצאה היא שהחוויה שלהם גרועה והקריאה של החדר אצל האומנית רק הולכת ומחמירה. שני הצדדים מפסידים.

שאלתי כמה אומניות. הנה מה שמודלים באמת רוצות שצופים חדשים יבינו — לא בצורה פסיבית-אגרסיבית, אלא בסגנון "ככה הערב שלך יהיה טוב יותר ושלנו יותר קל".

ראשית: החדר הוא לא מכונת ממכר. אתה לא נכנס, זורק טיפ של 50 טוקנים ומקבל פעולה מסוימת לפי דרישה. לא בגלל שהאומניות שומרות את השער, אלא בגלל שהאופן שבו החדרים האלה עובדים הוא רציף. יש מד יעד, יש תפריט טיפים, יש מצב נוכחי של החדר. טיפ של 50 טוקנים באמצע בנייה יכול להיות מדהים או לא רלוונטי, תלוי במה שכבר קרה. צופים חדשים נותנים טיפ בכניסה ומצפים לעסקה מיידית; צופים מנוסים קודם קוראים את החדר ואז נותנים טיפ למומנטום שכבר נמצא שם.

שנית: לורקינג זה בסדר. האומניות יודעות שהיחס בין נותני טיפים לצופים שותקים ברוב החדרים הוא בערך 1 ל-30. אף אחת לא מצפה שתיתן טיפ ברגע שאתה נכנס. מה שהן באמת רוצות זה שאם אתה בחדר במשך שעה, בסופו של דבר תתרום למשהו שהחדר בונה לקראתו — בין אם זה היעד, פריט בתפריט הטיפים או סשן פרטי. ללרק תשעים דקות ולעזוב בלי להוציא טוקן זה לגמרי בסדר לביקור אחד; לעשות את זה שוב ושוב אצל אותה סטרימרית — זה החלק שנרשם. הן שמות לב לקבועים.

שלישית: הצ'אט הוא לא קטע התגובות באתר טיוב. האומניות קוראות אותו בזמן אמת, וגם הצופים האחרים. הודעות שבטיוב סייט היו מחליקות בלי תוצאה — דרישות אקראיות, תגובות גסות, התקפות על צופים אחרים — כאן הן גלויות, נקראות בהקשר ונזכרות. הפרפורמריות לא צריכות מודרטור כדי לבנות מישהו שנכנס בגסות; הן עושות את זה בעצמן בין פעילויות. צופים חדשים שמתייחסים לצ'אט כמו לתגובות אנונימיות עפים מהר. תקרא את הצ'אט כמה דקות לפני שאתה כותב משהו. הטון של החדר ייחשף לך מעצמו.

רביעית: לא צריך להציג את עצמך. צופים חדשים לרוב כותבים בכניסה משהו כמו "היי, רק נכנסתי, מה קורה" ומצפים לברכה בחזרה. רוב האומניות לא עושות ברכות כניסה ספציפיות אלא אם נתת טיפ או שאתה קבוע ידוע. זה לא קור — זה שהיא כבר באמצע שידור והודעת כניסה/יציאה היא אחת מחמישים דברים שמתחרים על תשומת הלב שלה. אם אתה רוצה הכרה, הדרך היא להיות בצ'אט קצת, להגיב לדברים ספציפיים שהיא אומרת ולתת להכרה לקרות באופן טבעי. הצופים שמקבלים הכי הרבה תשומת לב הם אלה שמוסיפים לחדר, לא אלה שמכריזים על הגעתם.

חמישית: תבחר קטגוריה לפני שאתה מתחיל לגלול. רשתות הקאם החי ממכרות בצורה הגרועה ביותר — אתה יכול לבזבז ארבעים וחמש דקות בגלילה בלי להתחייב לחדר אחד. הפרפורמריות יודעות איך זה נראה מהצד שלהן: מונה הצופים עולה באחד, נשאר שלושים שניות, יורד באחד. זה הדפוס של "קניית קליפים", וזה מתאם עם חוויות גרועות אצל הצופה. הפתרון הוא להחליט מה אתה רוצה לפני שאתה פותח את האתר. תגלוש ב- קאם אסיאתי, קאם בנות פטיט או קאם לסבי — תבחר קטגוריה אחת, תישאר בה, תמצא חדר, ותישאר מספיק זמן כדי לחוות מה קורה במקום מה שהתמונה הקטנה הראתה.

שישית: סשנים פרטיים הם לא קסם. צופים חדשים לפעמים מתייחסים למעבר לפרטי כאל המופע ה"אמיתי" שפותח הכל. לפעמים זה נכון. הרבה פעמים לא — סשן פרטי עם סטרימרית שלא ראית לפני זה הימור של מטבע. הסטרימרית לא מכירה אותך, אתה לא מכיר אותה, ושעון הדקה רץ. האומניות אומרות שהסשנים הפרטיים הטובים ביותר קורים עם קבועים שהן כבר תקשרו איתם פומבית. ללכת ישר לפרטי בלי הכנה זו הימור עם שונות גבוהה יותר ממה שרוב הצופים מבינים.

שביעית: עזיבה היא סיגנל אמיתי. האומניות רואות את מוני החדר וקוראות ירידות. אם אתה צופה עשר דקות ועוזב, זה נורמלי. אם עשרים צופים עוזבים בו זמנית אחרי רגע מסוים, זה סיגנל שהסטרימרית הולכת לחשוב עליו. אל תרגיש מחויב להישאר אם החדר לא עובד בשבילך — לעזוב זה בסדר, וזה אפילו מידע שימושי לפרפורמרית. הצופה שלורק שעה מתוך אשמה לא עושה טובה לאף אחד.

ושמינית, זאת שרוב האומניות חוזרות אליה: תכבד את ההפקה. הסטרימריות שעושות את זה ברצינות מריצות סטים של מספר מצלמות, תוכנייה מתוזמנת, מופעי נושא, תפריטי טיפים מתוכננים וניהול קהילה אקטיבי. זה לא טיוב סייט וזה לא בידור רקע חינמי. זה שידור חי שמישהי מפיקה אותו באופן פעיל בזמן אמת. להתייחס אליו ככזה — לתת תשומת לב, לקרוא את החדר, לתרום כשאתה יכול, לעזוב כשזה לא בשבילך — זה רוב מה שמפריד בין צופים שמוציאים הרבה מהמדיום הזה לבין צופים שמשתעממים מהר.

אף אחד מהדברים האלה לא קשה. רובם פשוט שמים לב. אבל הפער בין צופים שהפנימו משהו מזה לבין צופים שלא, הוא ענק, ומהצד של האומנית אפשר לזהות אותו מיידית.